בשנת 1979 תרם ברוך רפפורט הון להקמת בניין בית הספר לרפואה של הטכניון בצמוד לקמפוס בית החולים רמב"ם. מאוחר יותר הקים את מכון רפפורט למחקר בטכניון ועמד לצידם של פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר, כאשר קיבלו, בשנת 2004, את פרס נובל לכימיה. הוא הקים את מרכז רפפורט לתרבות ואמנות בחיפה, את מרכז רפפורט לחקר ההתבוללות באוניברסיטת בר-אילן, את הגלריה לפיסול ע"ש רות וברוך רפפורט במוזיאון תל-אביב לאמנות, ולימים תרם להרחבת המוזיאון. 

לצד תרומתו למוסדות ישראלים ויהודים תמך בטורנירים של גולף וטניס ואף מימן בשנות ה-80 את בניית הארכיון הלאומי של מדינת אנטיגואה וברבודה. 

ברוך הלך לעולמו בשנת 2010 כשהוא בן 88 והותיר אחריו את אשתו רות, 4 בנותיו ובני משפחותיהן, הממשיכים את מורשתו וקרן פילנטרופית, קרן ברוך ורות רפפורט, הממשיכה לקיים את משנתו האידאולוגית.

ברוך (ברוס) רפפורט נולד בחיפה בשנת 1922 למשפחת עולים חדשים מאוקראינה. הוא שירת בצבא הבריטי ובצה"ל והיה ממקימי חיל המשטרה הצבאית. אחר כך שימש כמשפטן, היה ממקימי הפרקליטות הצבאית ואף שימש כשופט צבאי. הוא הוסמך כעורך דין בשנת 1953 ופנה לעסקים. תחילה הקים עסק קטן, אינטר-מריטיים (International Maritime Supplies) לאספקה לאוניות, אשר התרחב לחכירת אוניות. פריצת הדרך בעסקיו הייתה כאשר זכה בחוזה להעברת נפט משדות נפט באינדונזיה, זאת באמצעות צי של כ-20 מיכליות שחכר. מאז התפשטו עסקיו למדינות נוספות וליעדים רבים, באפריקה, אסיה, האיים הקריביים ועוד. בהמשך התרחבו עסקיו לתחומי הבנקאות, חיפוש והפקת נפט. 

ביחד עם רעייתו רות, ידעו בני הזוג רפפורט לחבר את ההצלחה העסקית עם אהבה לתרבות ואמנות ועם מחויבות חברתית של נתינה לקידום תרבות ומדע, בריאות וחינוך. מאמרתו המפורסמת "אני הוא הגזבר של אלוהים" ניתן ללמוד על ליבו הנדיב ומחוייבותו העמוקה לעשיה למען חברת בני האדם.