בין שהוא מוסתר בשכבות של צבע ובין שנשארים ממנו סימנים גרפיים אחדים, הציור של בר־אל מצליח לקיים שני זמנים מקבילים: זמן קונקרטי של החפץ על היבטיו האנתרופולוגיים, ההיסטוריים או הפוליטיים ומנגד הזמן הציורי האוטונומי.יצירתו של בר־אל נטועה במורשת המודרניזם האירופי והאמריקני, במסורת האסמבלאז', האוֹבזֶ'ה טְרוּבֶה והרדי מייד (חפץ מן המוכן), אך גם קשורה קשר עמוק בהשפעתם של זרמים אלו על האמנות הישראלית – בהפשטה הלירית ובשרבוט.
עם זאת בר־אל מעיד על עצמו שהוא "גם מחובר למקומות אחרים שאינם דווקא בתוך מבנה הוויכוח הישראלי על חוויית הציור, אם באמצעות החומרים ואם באמצעות הצבעים. ייחודו של בר־אל הוא בניסוח של שפה אמנותית אישית וייחודית המתפרשת על פני שנים רבות של יצירה ומצליחה להכיל בתוכה את ההתכתשות בין השפות האמנותיות השונות ביחס למקום ולזמן, לאישי ולפוליטי כאחד.