איש קשר
info@rappaport-prize.org.il
עדו בר אל
פרס לאמן ישראלי בכיר
בין שהוא מוסתר בשכבות של צבע ובין שנשארים ממנו סימנים גרפיים אחדים, הציור של בר־אל מצליח לקיים שני זמנים מקבילים: זמן קונקרטי של החפץ על היבטיו האנתרופולוגיים, ההיסטוריים או הפוליטיים ומנגד הזמן הציורי האוטונומי.יצירתו של בר־אל נטועה במורשת המודרניזם האירופי והאמריקני, במסורת האסמבלאז', האוֹבזֶ'ה טְרוּבֶה והרדי מייד (חפץ מן המוכן), אך גם קשורה קשר עמוק בהשפעתם של זרמים אלו על האמנות הישראלית – בהפשטה הלירית ובשרבוט.
עם זאת בר־אל מעיד על עצמו שהוא "גם מחובר למקומות אחרים שאינם דווקא בתוך מבנה הוויכוח הישראלי על חוויית הציור, אם באמצעות החומרים ואם באמצעות הצבעים. ייחודו של בר־אל הוא בניסוח של שפה אמנותית אישית וייחודית המתפרשת על פני שנים רבות של יצירה ומצליחה להכיל בתוכה את ההתכתשות בין השפות האמנותיות השונות ביחס למקום ולזמן, לאישי ולפוליטי כאחד.
יליד 1959. למד בשנות ה-80 בבצלאל האקדמיה לאומנויות בירושלים. שימש, החל משנת 1996, כמרצה לאומנות במדרשה ברמת השרון ואח"כ בבית ברל ומשנת 1997 מרצה בכיר וראש המחלקה לאמנות בבצלאל.
ציוריו מאופיינים בשימוש בחומרי מצע ייחודיים: תמרורים, שלטי רחוב, חלקי רהיטים או מכונות ישנות שהושלכו אל הרחוב. המעשה הציורי הופך את החפץ היומיומי לאובייקט אמנותי עטור הילה ומנציח אותו. סימני החפץ לעתים עדיין ניכרים ולעתים נמחקים כליל ומפנים מקום להתרחשות ציורית המנותקת מההקשר הראשוני שלה, ואז הציור לכאורה מבטל את המרחב הנרטיבי הפיוטי של החפץ ומייצר עוד שכבה של זמן והתייחסות. החפצים משמשים נקודת התנעה ומפנים מקום לפעולה של מרד, מחיקה או הכתמה של החפץ השימושי הנפרדת מהרחוב וחוזרת אל השדה האמנותי. למרות פעולת המחיקה וההתנגדות, שהיא פועל יוצא של הציור על פני משטח החפץ המצוי, הציורים אינם מעלימים את נוכחותו של האובייקט.
