יאיר גרבוז

פרס לאמן ישראלי בכיר
דימויים רבים נדחסים בציור, לכאורה ללא צִנזור או עריכה: גילויי גזענות מבית ומחוצה לו, מלחמות, גחמות ומאוויים. כל אלה מוצגים במסווה של ציטוטים מתוך איורים, פרסומי תעמולה ישנים או העתקי ציורים של אמנים ישראלים שהודרו או הואדרו. כך, בדרך ייחודית, יצירתו של גרבוז נעשית יצירה אפית והיסטורית, המשקפת את זהותה השסועה של החברה הישראלית, החיה בקונפליקט מתמיד בין הרצון לזכור לבין הדחף למחוק ולשכוח. גרבוז הציג תערוכת יחיד ראשונה בשנת 1967, ומאז ערך עשרות תערוכות יחיד בגלריות ובמוזיאונים והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם וציוריו מצויים באוספי מוזיאונים בישראל ובאוספים פרטיים רבים.
פרופ' יאיר גרבוז מעיד על עצמו כמי ש"אנוס להיות צייר". אף שיצירתו מתפרשת על פני דיסציפלינות שונות - אמנות, קולנוע, כתיבה, הוראה - נקודת המוצא שלו היא הציור. במהלך השנים פיתח גרבוז שפה ייחודית בציור, שהיא מעין הכלאה בין פופ אמריקאי לבין ציור מקומי. ציוריו הקולאז'יסטיים נראים כמו "זירת אגרוף" בין סגנונות אמנותיים מנוגדים ומחשבות סותרות: פריז וניו יורק, מופשט לירי מול ציור קונספטואלי, אלמנטים מזרחיים ומערביים, ציור חברתי-פוליטי לצד ציור אישי. דמותו של הצייר מגיחה לעיתים מן הציור: כמשקיף, כרועה, כנביא או כשוטה הכפר, המוסר את סיפורו בקולות שונים ובזהויות מתחלפות. 
Share by: