בעשר השנים האחרונות, המאמץ הזה הביא את יעקובי לעמדה קיצונית, אשר מגולמת בסדרת עבודות, שבהן שכבות רבות של צבע משוחות על קנבסים מרובעים גדולים. עבודתה של יעקובי מעמידה במבחן את הבנת האומנות שלנו עצמה, קודם כל מתוקף העובדה הפשוטה, אך רבת החשיבות, שאת העבודות האלה לא ניתן לצלם, אלא רק להתנסות בהן בצורה פיזית.

בו בעת, יעקובי החלה להביא לקדמת הבמה, בעיקר דרך שפת הרישום, אוצר מילים צורני אשר מרוחק מהפרקטיקה המרכזית שלה באותה המידה שבה הוא משלים אותה. העבודות של יעקובי המתבטאות בשנינות לא מאומצת הן התרגום המושגי ל״רישומי ההכנה״, שאנחנו מכירים מתולדות האמנות, למרות שכאן הן קודם כל ״מכינות״ את האומנית לבצע את משיחות המכחול האקרובטיות שלה, כמו גם לחמם את עין הצופה לקראת היופי שמתגלה מתוך האתגר שהקומפוזיציות הצבעוניות שלה מציבות.

אתי יעקובי ליליאור נולדה ביפו ב-1961, והשכלתה כוללת לימודי אומנות בבצלאל אקדמיה לאומנות בירושלים וכן לימודים קלאסיים ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. מאז 1981 היא מציגה את עבודותיה ומלמדת במדרשה לאומנות – המכללה האקדמיה בית ברל ובבצלאל אקדמיה לאומנות, ירושלים.

במשך ארבעים השנה האחרונות, עבודותיה של יעקובי, דמות מרכזית בשדה האומנות הישראלי, הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות. בגוף עבודותיה יעקובי מנסה להגשים ללא לאות משימה בלתי אפשרית: פיצוח השפה החזותית העתיקה בהיסטוריה האנושית על ידי הטלת ספק בהבחנות המכוננות של המדיום – הפשטה מול צורניות, מונומנטליות מול אינטימיות, מיומנות טכנית מול חופש אמנותי, יצירה מול ניכוס ומסורת מול חדשנות.