באמצעות פעולות כגון גריעה, מריחה, שפיכה וניגוב מייצרת אילן פני שטח בעלי טקסטורות שונות, בהן הדימויים מפציעים ומתמוססים חזרה לכדי סצנות מטושטשות, כמעט מופשטות, שמבנות נרטיב ציורי מקוטע. בתהליך הציור המהיר נוצרים מעין כתמים עיוורים, הנדמים לכתמי אור הצורבים ומוחקים את הדימוי באופן שמאיר את שלמותם הנפיצה של מיתוסים מקומיים ואוניברסליים.

אילן הציגה תערוכות יחיד רבות והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, ביניהן במוזיאון תל אביב לאומנות, ב-JCC ניו יורק ובמוזיאון וילפריד ישראל לאומנות ולידיעת המזרח. אילן היא בוגרת התוכנית לאומנים במכון ללימודים מתקדמים. היא זכתה בפרסים ובמענקים רבים, ביניהם מענק היצירה של קרן פלומס לאומנות, פרס עידוד היצירה לאומנות פלסטית, המענק לאומנים עצמאיים מטעם משרד התרבות ומענק קרן רבינוביץ.

חניתה אילן נולדה ב-1978 בניו יורק, וחיה ויוצרת בירושלים. היא ציירת היוצרת מיצבי ציור גדולי ממדים העוסקים באמונות, מיתוסים וארכיטיפים היסטוריים ותרבותיים. אילן השלימה תואר ראשון (2010) ותואר שני (2014) באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל בירושלים, והיא בעלת תואר ראשון בארכיאולוגיה מאוניברסיטת בר אילן (2003).

מיצבי הציור של אילן כוללים לרוב ציורים הנשענים על מתקנים פיסוליים. ציוריה נראים כמגילות והיא מציירת משני הצדדים, כך שפרישתן על המתקנים חושפת רק חלק מהציור. הפורמט המוארך, כשהוא פרוש לרווחה או גלול באופן חלקי על גבי מתקן, מאפשר לאילן לנוע בין גילוי והסתרה ולציור להתהוות כזירה פתוחה של ריבוי משמעויות, ככתב חידה. הרבה מעבודותיה תלויות מקום ונוצרות ממחקר של מרחב התצוגה או הקשרו. לעיתים, הדימויים בציורים מבוססים על צילומים היסטוריים.