במרכז תערוכת היחיד של חמו, ״גן יצחק״, מוצב גן פסלים מוקטן המורכב ממודלים של פסלים ישראליים אייקוניים, רובם מייצגים פיסול גברי, מונוליטי ומודרניסטי של שנות ה־70-50. בתהליך ההקטנה והעיבוד עוברים הפסלים טרנספורמציה חומרית ומנותקים מהקשרם המקורי. הגן כולו מצופה שכבת אבק באמצעות טכניקת “סופת אבק” שפיתחה חמו, כאשר האבק נאסף מאזור של עבודות צבאיות בגבול. האבק משמש מטאפורה לזמן, לשחיקת הערכים ולהתפוררות המונומנטאליות, ומטשטש גבולות בין ציבורי לפרטי ובין זיכרון קולקטיבי לאישי. שם התערוכה, על שם אביה המנוח, הופך את גן הפסלים לאתר זיכרון פרטי המורכב משברי היסטוריה ציבורית.

אירית חמו היא אומנית רב-תחומית, ילידת ירושלים (1961), בוגרת המדרשה לאומנות ברמת השרון ומרצה בכירה במחלקה לאומנות בבצלאל. חיה ויוצרת בתל אביב. לאורך למעלה משלושה עשורים עוסקת חמו באומנות מתכלה, בתעתיקים ובחורבות מודרניות, ועושה שימוש בחומרים תעשייתיים, משרדיים וזמניים, ולעיתים בהפעלה של מכונות ותהליכים אקראיים. עבודתה מציעה עמדה ביקורתית, פוליטית וחברתית, ובוחנת פרדוקסים של הקיום האנושי והאומנותי. 

בשני העשורים האחרונים מתמקדת חמו במודרניזם הישראלי ובריאליזם הסוציאליסטי, ובשינויים התרבותיים־חזותיים שחלו בו. היא חוקרת פסלי חוץ, אנדרטאות, תבליטים וציורי קיר מהאדריכלות הציבורית של ישראל הצעירה בשנות ה־50 וה־60 – יצירות שנוצרו בצל האתוס הציוני והיו לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. חמו מביטה אל תולדות הריאליזם הסוציאליסטי ובו בזמן מערערת על הקאנון המודרניסטי־מערבי שהשתרש בישראל. בדרך זו היא מציעה קריאה מחודשת בסוגיות של זהות, נרטיב וזיכרון.