החומרים שבהם היא יוצרת הם בעיקר מלט וחומרים תעשייתיים, כאנלוגיה לעבודה ערבית או עבודה גברית. היצירות שלה עוסקות כאמור, במצבן של הנשים בחברה הערבית, ובעיקר ברצח נשים על חילול כבוד המשפחה בחברה הערבית. ההתייחסות לאלימות במשפחה הוא נושא טעון והוא כולל גם עיסוק במיניות. אבו חוסיין מספרת שבמשך שנים התעלמה התקשורת ממצבן של נשים ומהמצוקה שלהן והיה לה חשוב לדון בבעיה זו דרך היצירות שלה.

אבו חוסיין זכתה בפרסים רבים: פרס ציפי זיסקינד לפרויקט "חשיפה ראשונה, אירוע מנופים 2022,ירושלים; פרס בקי דקל לאמנית מצטיינת מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל 2019. בנוסף לכך, זכתה אבו חוסיין בכל הפרסים מטעם משרד התרבות, פרס השרה לשנת 2014 , פרס אמן מורה לשנת 2011, פרס עידוד היצירה 2010, פרס אמן צעיר 2004, וכן בפרס שרת מטעם אמריקה ישראל בשנים 2002-1998 ובפרס היינריך בל 2002.

חנאן אבו חוסיין, ילידת אום אל פחם, היא אמנית פלסטית פמיניסטית שחיה ויוצרת בירושלים מאז 1995. היא בעלת תואר ראשון מבצלאל ובוגרת לימודי המשך בקרמיקה. בנוסף, יש לה תואר שני מטעם האוניברסיטה העברית בתולדות האמנות. היא מרצה בסמינר הקיבוצים, מלמדת במוזיאון ישראל וגם עוסקת בתחום החינוך. אבו חוסיין לימדה בשנקר והיא מרצה אורחת במכללות לאמנות. היא השתתפה בסימפוזיונים והציגה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. בנוסף, לקחה חלק בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב, במוזיאון חיפה, במוזיאון רוקפלר, בבית אנה טיכו בירושלים ועוד. אבו חוסיין גם הציגה את עבודותיה בתערוכת יחיד במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

הנושאים שמעסיקים אותה הם זהות, מפגש בין תרבויות ונשיות וגבריות (מיניות). האמנות של אבו חוסיין נוגעת במיוחד במעמד האישה בציבור הערבי. היא טוענת שיש לה כפל זהויות – "השורשים שלי הם של ערביה פלסטינית, ומהצד השני אני פועלת בסצנה האמנותית בישראל. אני נמצאת בין שני העולמות וחשוב לי לתת מקום והד לכך בשדה האמנות. העבודות שאני מציגה עוסקות במעמד האישה. באמצעות העבודות אני מעוניינת לעורר דיון ולקיים דיאלוג ביני לבין המקום שבו אני מציגה".