הזהות שלה מורכבת וכוללת גם מאפיינים לאומיים וגם דתיים, כבת לאם אוקראינית ואב ערבי. יצירותיה הן עבורה אמצעי לבחינה של נושאים אישיים, חברתיים ופוליטיים הנוגעים למשפחתה כמו גם לחברה הפלסטינית. עבודותיה אומנם גדולות ממדים, אך נראות כמו מעין

מגילות אינטימיות בנות מספר חלקים, המגוללות בתוכן סיפורים אישיים ומשפחתיים.

סאלח מחאמיד מרבה לעסוק בניגודיות שבאה לידי ביטוי במעברים שיש בחברה הערבית בין חיים ומוות, שלום ואלימות. הזהות שלה מחברת בין עיר ילדותה, אום אל פחם, לעיר הולדתה של אימה, קייב, ונוכח אצלה תמיד החיפוש אחר "מה שמשאיר אותי בחיים".

עבודותיה נמצאות באוספים של מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל ומוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. סאלח מחאמיד זכתה בפרסים רבים: פרס קולינר לאמן צעיר מטעם מוזיאון ישראל (2022), פרס הצטיינות ומלגה בתערוכת גמר של בוגרי החוג לאמנות, מכללת אורנים (2017) ובפרס יוצרים צעירים בתחומי האמנויות הפלסטיות מטעם מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה (2015).

מריה סאלח מחאמיד, ילידת 1990, היא אמנית העוסקת בציור, במיצב ובתחריט. סאלח מחאמיד בוגרת תואר ראשון באמנות ובהוראת אמנות ממכללת אורנים, בעלת תעודת הוראה למחוננים ומצטיינים ובעלת תואר שני במסלול אמן מורה ממכללת אורנים. בנוסף, היא מלמדת במכללת בית ברל, המדרשה.

היא ידועה בעבודתה עם צבעי פחם, שאיתם היא מציירת על גבי בדים גדולים שהיא פורסת על רצפת הסטודיו. הפחם קשור לזהותה עם עיר הולדתה (אום אל פחם, 'אם הפחם'). מדובר בחומר דומיננטי ובלתי מתפשר. הוא מותיר שאריות, כתמים ועקבות ברורים גם על מי שעובד איתו וגם על פני הבד.



חלק חשוב ומשמעותי עבורה בתהליך היצירה הוא התיעוד של אותם כתמי פחם תוך כדי בניית הנרטיב הציורי. במהלך האקט הציורי היא מכניסה את כל גופה ואת כל מחשבותיה פנימה, עוברת ונעה בדרכים שונות על פני הבד, ובתוך כך הופכת לחלק אינטגרלי ופרפורמטיבי מהעבודה. העדויות, העקבות במהלך היצירה, בין אם זה עקבות ידיה, רגליה או עקבות של חיות הבית, נותרות כחותמות אקספרסיביות וספונטניות על גבי הבד.