יצחק (איצ'ה) גולומבק נולד ב-1957 בעיר לודז' בפולין והגיע בשנת 1965 לאור עקיבא ועסק מגיל צעיר ביצירה ואמנות. הפיסול של גולומבק באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 הציג קול ייחודי, אופציה חדשה של פיסול אישי וגופני, אנטי-הירואי, אנטי-גברי, גלותי, נמוך- חומרים, רך וקורס. בעבודותיו, אובייקטים עשויים קליפת דיקט דק תפחו, מלאים אוויר, באופן שמדגיש את ה"כלום". בטכניקה של דיקט מרוכך ומכופף ותצלומי שחור-לבן צירף בעבודתו חפצים מפוסלים לצד דימויים מצולמים/מצוירים. חפצים בנאליים המזוהים עם פליטוּת והגירה כמו מפתחות, מסרקים וחגורות, סכיני גילוח וגליל נייר טואלט, טיפות, אוהלים, גפרורים שרופים ומזרנים מתקפלים עובו לכדי פסלים ואכלסו את גוף עבודתו בניסיון לשחזר אחיזה ובית. בתכניו הוא מייצג זהות שהישראליוּת שלה איננה מובנת מאליה.