ב-2004 התמנתה שלר כמנכ"לית של מרכז הסיוע. בכך החלה פרק חדש בחייה המוקדש למגזר השלישי ובעשייה למען צדק חברתי שהפכה למשימת חייה. בעשרים השנים האחרונות, בניצוחה של שלר, הפך מרכז הסיוע מעמותה קטנה המקדמת מטרה שמעטים מאוד דיברו עליה, למעצמה המובילה 40 פרויקטים ייעודיים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, ומספקת מענה ל-12,400 פניות לקווי החירום בשנה באמצעות 250 מתנדבות ומתנדבים. שלר קידמה תוכניות פורצות דרך לנשים ולגברים מרחבי הקשת של החברה הישראלית.

הצמיחה המשמעותית של פעילות המרכז התאפשרה הרבה בזכות תוכניתה השאפתנית למצוא למרכז הסיוע בית קבוע, שכן עד אז נדד המרכז בין דירות שכורות. שלר יצאה למשימת גיוס אדירה, שבסופה הצליחה להשיג מימון לבניית מבנה ייעודי. המרחב הפיזי של מרכז הסיוע היווה בסיס ליצירתו של מרחב בטוח עבור נפגעות ונפגעים, עבור הצוות ועבור שותפות ושותפים למאבק באלימות מינית. 

ראייתה האסטרטגית של שלר, לצד מחויבות בלתי מתפשרת, היו גורמים קריטיים בשינוי שהתרחש במרכז הסיוע, וכן בשיח הציבורי על פגיעה מינית. שלר ממלאת תפקיד מרכזי בפיתוח תוכניות, בהעלאת מודעות במסגרות חינוכיות, ובייזום ובקידום פרויקטים רבים במטרה לסייע לכל נפגעת ונפגע. 

מרים שלר עלתה ארצה מארצות הברית לאחר שנים של פעילות בתנועת הנוער ״יהודה הצעיר״, וכאשר סיימה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת מישיגן. בארץ היא השלימה תואר ראשון ושני בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, במטרה להוביל שינוי חברתי מהתחום המשפטי. 

שלר התמחתה בבית משפט מחוזי, הצטרפה למשרד עורכי דין מוביל וחקרה את תחום זכויות הילד עבור ועדה של משרד הפנים. בנוסף לעיסוקיה הרבים, היא המשיכה להקדיש מזמנה למשפחתה, לחבריה ולשלושת ילדיה האהובים ועדיין הרגישה שעלייה לעשות יותר למען תיקון עולם. 

ב-1991, תקופה שבה השיח סביב תקיפה מינית היה טאבו בישראל, החלה שלר להתנדב במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב. היא התנדבה בקו הסיוע החירומי, ליוותה נפגעות למשטרה ולבית המשפט, הנחתה קורסי הכשרה והצטרפה לוועד המנהל של המרכז. פעילותה הפמיניסטית-אקטיביסטית המשיכה גם מחוץ למרכז הסיוע. שלר סייעה להקים את עמותת איתך (מעכי) – משפטניות למען צדק חברתי, שם כיהנה כחברת ועד מנהל במשך שנים.