בין הפרסים שבהם כהן זכתה אפשר למנות את הפרס ע"ש רייכנשטיין על הריאיון הטוב ביותר לשנת 1966 בנושא "פלמ"חיות ראשונות מספרות על ימים ראשונים", וב-1970 את הפרס על הסדרה "הנערה הסוטה" (שניהם פורסמו בעיתון "למרחב"). הסרט "יפה שעה אחת קודם" של כהן וריקי וישניה זכה ב-2004 בפרס ראשון בפסטיבל גמלאים, וב-2010 בפסטיבל הבין-לאומי "יוצרים מציאות".

בין תפקידיה החברתיים עמדה כהן בשנים 2001-1998 בראש מועצת ארגוני נשים והייתה סגנית נשיאה של המועצה הבין-לאומית של נשים יהודיות. היא הייתה גם חברה במועצה לתרבות, במליאת רשות השידור, בוועד אגודת העיתונאים, במועצה לישראל יפה ובמועצת שירותי בריאות כללית. היום היא חברה בוועד המנהל ובמועצה של קרן תל אביב לפיתוח.

באמצעות פעילותה הענפה בתקשורת ובארגוני נשים תרמה כהן רבות להעצמת נשים. היא נתנה בידיהן כלים לממש את עצמן ולשפר את עולמן. היא סיפקה לנשים מידע על זכויותיהן והניעה אותן להיאבק על זכויות נוספות. בפרסומיה הפגישה אותן עם דמויות פורצות דרך, כדי שאלה יהיו עבורן מקור השראה. כהן קיבלה ב-1993 את פרס השירות בהסתדרות, וב-2007 את אות יקיר העיר תל אביב. בנוסף, היא אימא לשניים, סבתא לחמישה וסבתא רבתא לשלושה.

צביה כהן נולדה בירושלים ב-1930. היא שירתה בפלמ"ח והיא מוסמכת בריפוי בעיסוק. כהן היא בעלת תואר ראשון בשיקום מאוניברסיטת ניו-יורק ותואר שני בחינוך מאוניברסיטת טמפל בפילדלפיה. בנוסף היא בוגרת קורס לעיתונאות של הטכניון. היא עבדה בשיקום, הייתה סגנית מנהל בית חולים למחלות כרוניות בפילדלפיה ומרכזת שיקום בבית חולים "מחנה ישראל" של מלב"ן (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים).

כהן מאמינה ואף הוכיחה שלידע יש השפעה בעיצוב תודעה ובשינוי התנהגות, ולכן משנת 1960 היא עוסקת בתקשורת בנושאים הקשורים לנשים. היא הגישה בקול ישראל פינה בשם "נשים בעיתונות העולם", ערכה את המדור "לאישה ולבית" בעיתון "למרחב", את "במת האישה" של ויצ"ו, ואת "דבר הפועלת", לימים ירחון "נעמ"ת". כמו כן, כתבה וערכה חוברות הקשורות במעמד האישה במסגרת נעמ"ת, וחוברות על זכויות ושירותים לקשישים מטעם עיריית תל אביב יפו. משנת 1995 היא פעילה בטלוויזיה הקהילתית (ערוץ 98). כתבה וערכה את אלבום "בת ח"ן", את הפרק על הח"ן באנציקלופדיה "צה"ל בחילו" ואת האלבום "התנדבנו לצבא הבריטי".