סוליציאנו הפכה למרצה מבוקשת ברחבי העולם, נפגשה עם דיפלומטים רבים והעבירה עשרות תדריכים לקהילות מגוונות בארץ ובחו"ל. היא קיימה פגישות עם נציגי הצלב האדום ועם חברי פרלמנט של האיחוד האירופי. בנוסף, היא יזמה הפגנה שבה השתתפו עשרות נשים וגברים, שמטרתה הייתה למחות נגד השתיקה הרפה של ארגון ה-UN Women לאחר הזוועות שאירעו.

מאז הטבח שימשה סוליציאנו גם קול לקורבנות שכבר לא יכולים או לא מסוגלים לדבר. היא ניסתה להיאבק ברצון של כלי התקשורת לאתר את "ראיית הזהב" - את השורדים והשורדות מהפגיעות בטבח - דבר המנוגד לאתיקה הבסיסית של העבודה עם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

אין ספק שהעובדה שסוליציאנו גדלה בצל השואה, כבת לאם שורדת אושוויץ, תרמה באופן עמוק לתחושת השליחות והמחוייבות שלה לסייע למי שנפגעו, ולהיאבק נגד כל ניסיון להכחיש פשעים נגד האנושות.

אורית סוליציאנו מובילה מעל עשור את איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. בהנהגתה התבסס הארגון כמוביל המאבק באלימות מינית, על מופעיה השונים בישראל.

זמן קצר לאחר טבח השבעה באוקטובר, ובידיעה כי מדובר באירוע חסר תקדים מבחינת היקף הפגיעות המיניות, הבינה סוליציאנו כי לאיגוד מרכזי הסיוע יש שליחות היסטורית. לאור זאת, היא יזמה את איסוף ואת תיעוד כל פרטי המידע שהגיעו לאיגוד, ומאוחר יותר את הפקת הדו״ח הראשון מסוגו בנושא. הדו״ח עסק בשיטתיות המזוויעה שבה בוצעו הפגיעות ובפרקטיקות סדיסטיות חוזרות ונשנות, שבהן נקט החמאס.

את הממצאים הציגה סוליציאנו בפני סגנית מזכ״ל האו״ם, פרמילה פאטן. הדו"ח זכה לעניין בין-לאומי אדיר וסוקר ברחבי העולם. בעקבותיו גם הדו"ח שחיברה פאטן הביא להכרה כלל עולמית בדבר פשעי המין, שביצעו מחבלי החמאס.