עם פריצת מגפת הקורונה ב-2020 הפנתה המעבדה של שטרן-גינוסר את המשאבים ואת הטכנולוגיות שהם פיתחו להבנת וירוס זה. מחקרה של שטרן-גינוסר שפך אור על ארסנל החלבונים של הווירוס ועל היכולת שלו לווסת את ביטוי הגנים של התא המודבק ולהתחמק מזיהוי על ידי מערכת החיסון. שורת מחקרים זו קירבה אותנו להבנת המנגנונים, שבהם הווירוסים משתמשים כדי להשתלט על התאים שלנו. אין ספק שמדובר באבן דרך חשובה בהיערכותנו למגיפות עתידיות.

במעבדה של פרופסור שטרן-גינוסר מפתחים טכנולוגיות גנומיות חדשניות ומשתמשים במגוון כלים מולקולריים, כדי להגדיר מחדש את החלבונים שווירוסים מצוידים בהם וכדי לשפוך אור על התהליכים המתרחשים בתאים במהלך הדבקה נגיפית. וירוסים הם טפילים תוך-תאיים ויש להם אינטראקציות מורכבות ודינמיות עם התאים שאותם הם מדביקים. יכולת זו מאפשרת להם להתרבות ולהתחמק מזיהוי על ידי מערכת החיסון של הגוף. כפי שהדגימו ההשלכות ההרסניות של מגפת הקורונה, לפענוח  האינטראקציות והתהליכים הללו יש חשיבות רבה והניסויים במעבדה של פרופסור שטרן-גינוסר זיהו תהליכים, שפגיעה בהם תסייע בחסימת וירוסים.

בתחילת דרכה, התמקדה קבוצת המחקר של פרופסור שטרן-גינוסר בעיקר בחקירת וירוס הציטומגלוירוס, שהוא וירוס ששייך למשפחת ההרפס. מדובר בווירוס שמדביק את רוב אוכלוסיית העולם ויכול להוביל לסיבוכים קשים בילודים ובמבוגרים במצב של דיכוי מערכת החיסון, כמו במקרה של השתלות.